מרב פלד משרד עורכי דין

ילדים להורים גרושים בזמן משבר – למה המצב מורכב יותר?

כל ילד עשוי לחוות לחץ נפשי בזמן מלחמה, אזעקות או אירוע חירום. אבל אצל ילדים להורים גרושים קיימת לעיתים שכבת מורכבות נוספת.

הילד לא נמצא בבית אחד בלבד. לעיתים הוא עובר בין שני בתים, שתי שגרות, שני מרחבים מוגנים, שני הורים שמגיבים אחרת ללחץ, ולעיתים גם שני מוקדי מתח שונים. אם ההורים אינם מתקשרים היטב ביניהם, הילד עלול להרגיש שהוא “באמצע” — וזה בדיוק המקום שממנו צריך להגן עליו.

בזמן חירום, הילד זקוק לדעת:

• איפה הוא ישן.
• מי אוסף אותו.
• מה עושים בזמן אזעקה.
• האם שני ההורים יודעים מה קורה איתו.
• האם מותר לו לדבר עם ההורה השני.
• האם ההורים מתואמים.
• האם הוא בטוח בשני הבתים.
• האם מישהו מקשיב לפחדים שלו.

קודם כול: הילדים צריכים להרגיש שיש להם שני הורים יציבים

גם אם היחסים בין ההורים מורכבים, גם אם הפרידה הייתה קשה, וגם אם קיימים משקעים — בזמן חירום חשוב במיוחד לנסות לייצר עבור הילדים תחושה ששני ההורים רואים אותם, מגנים עליהם ופועלים לטובתם.

אין הכוונה שעליכם להפוך לחברים טובים או לפתור בבת אחת את כל הסכסוכים מהעבר. הכוונה היא לייצר מינימום של תיאום הורי הכרחי, שמטרתו אחת: להפחית את הלחץ הנפשי של הילדים ולשמור על בטיחותם.

ילדים אינם צריכים לשמוע משפטים כמו:

• “אבא שלך לא מבין את המצב.”
• “אמא שלך היסטרית.”
• “אני לא יודע מה היא עושה איתכם שם.”
• “תגיד לאבא ש...”
• “אם אמא לא עונה לי, אתה תעדכן אותי.”

משפטים כאלה מכניסים את הילד למתח נאמנות, מעמיסים עליו אחריות שאינה שלו, ומגבירים חרדה.

במקום זאת, חשוב לשדר:

• “אמא ואבא דואגים לך.”
• “אנחנו מתואמים לגבי מה שצריך.”
• “אתה יכול לדבר עם שנינו.”
• “אנחנו יודעים מה לעשות בזמן אזעקה.”
• “אתה בטוח.”

גם אם בפנים אתם מודאגים — המסר לילד צריך להיות יציב, פשוט ומרגיע.

שמרו על תקשורת פתוחה עם הילדים, בהתאם לגילם

תקשורת היא אחד הכלים החשובים ביותר להפחתת חרדה אצל ילדים. יחד עם זאת, חשוב מאוד להתאים את השיחה לגיל הילד, לרמת ההבנה שלו וליכולת הרגשית שלו להכיל מידע.

ילדים אינם זקוקים לכל הפרטים. הם זקוקים להסבר פשוט, אמין ומרגיע.

לילד גדול יותר אפשר להסביר קצת יותר, אך עדיין להיזהר מחשיפה לפרטים קשים, סרטונים, שמועות ותיאורים מפחידים.

הכללים החשובים בשיחה עם ילדים בזמן חירום:

• לומר אמת, אך לא להציף.
• לא להבטיח הבטחות שאי אפשר לקיים, כמו “לא יקרה כלום”.
• כן לומר: “אנחנו עושים הכול כדי לשמור עליך.”
• לא להראות לילדים סרטונים קשים.
• לא לדבר מעל הראש שלהם כאילו אינם שומעים.
• לאפשר שאלות.
• לתת מקום לפחד.
• לחזור על מסרים מרגיעים.

ילד שלא מקבל הסבר מהוריו, ישלים את החסר מדמיון, מחברים או מהרשתות. לעיתים הדמיון מפחיד יותר מהמציאות.

תקשורת בין ההורים – קצרה, עניינית וממוקדת בילדים

בתקופות משבר, גם הורים גרושים שמתקשים לתקשר ביום־יום צריכים למצוא דרך להעביר מידע חיוני. אין צורך להיכנס לוויכוחים ישנים, ואין צורך לפתוח מחדש את כל תיק הגירושין. המטרה היא תקשורת ממוקדת, עניינית ויעילה.

כדאי לתאם ביניכם:

• איפה הילדים נמצאים בכל יום.
• מי אחראי לאיסוף והחזרה.
• מה עושים אם יש אזעקה בזמן מעבר בין הבתים.
• מהו המרחב המוגן בכל בית.
• האם יש שינוי בזמני השהות בשל מצב ביטחוני.
• איך מעדכנים במקרה חירום.
• מי איש קשר נוסף אם אחד ההורים אינו זמין.
• מה עושים אם מוסדות החינוך סגורים.
• איך שומרים על קשר טלפוני עם ההורה השני.

אם קשה לכם לדבר בטלפון, אפשר לתקשר בכתב. הודעה קצרה וברורה עדיפה על ויכוח ארוך.

הציגו חזית הורית מאוחדת — גם אם אינכם מסכימים על הכול

הורים גרושים לא חייבים להסכים על כל דבר. זה נכון בשגרה, וזה נכון גם בחירום. אבל מול הילדים חשוב לנסות להציג חזית אחידה בנושאים הבסיסיים: ביטחון, שגרה, מסרים מרגיעים וכללי התנהגות.

חזית הורית מאוחדת יכולה להתבטא בכך ששני ההורים אומרים לילד:

• “כשיש אזעקה נכנסים מיד למרחב מוגן.”
• “לא צופים בסרטונים מפחידים.”
• “אפשר לדבר עם אמא ואבא בכל יום.”
• “אנחנו מעדכנים אחד את השני.”
• “אם יש שינוי בתוכניות, אנחנו המבוגרים נסדר את זה.”

כאשר ילד שומע מסרים סותרים לחלוטין משני הבתים, החרדה שלו עולה. כאשר הוא שומע מסרים דומים, הוא מרגיש שיש מבוגרים שמחזיקים את המצב עבורו.

שמרו ככל האפשר על שגרה

שגרה היא עוגן. בתקופות של מלחמה או חירום, השגרה נפגעת באופן טבעי: אין לימודים, יש אזעקות, הורים עובדים מהבית או מגויסים, מעברים בין בתים משתנים, והילדים חשופים לאווירה לא רגילה.

דווקא לכן, חשוב לשמור על כמה שיותר עוגנים קבועים.

• שעות שינה.
• זמני ארוחות.
• מקלחת והתארגנות.
• זמן משחק.
• זמן למידה או יצירה.
• שיחות עם ההורה השני.
• טקסים קטנים לפני השינה.
• פעילות גופנית קלה בבית.
• שמירה על קשר עם חברים, בהתאם להנחיות.

אם הילדים עוברים בין שני בתים, כדאי לנסות לתאם שגרות דומות. לא חייבים זהות מוחלטת, אבל רצוי שיהיו כללים בסיסיים דומים: שעות מסך, חשיפה לחדשות, שעת שינה ותגובה לאזעקות.

הגבילו חשיפה לחדשות ולרשתות חברתיות

אחת הטעויות הנפוצות בזמן משבר היא להשאיר חדשות פתוחות כל היום. מבוגרים עושים זאת מתוך רצון להיות מעודכנים, אבל עבור ילדים — החשיפה המתמשכת עלולה להיות מזיקה מאוד.

ילדים אינם תמיד מבינים שסרטון חוזר הוא אותו אירוע שמוקרן שוב ושוב. מבחינתם, כל שידור חוזר עלול להיראות כמו אירוע חדש. התמונות, הקולות, הכותרות והפרשנויות עלולים להעצים חרדה.

לכן מומלץ:

• לא להשאיר טלוויזיה פתוחה ברקע כל היום.
• להימנע מצפייה בסרטונים קשים ליד ילדים.
• להגביל שימוש בטיקטוק, טלגרם, אינסטגרם וקבוצות וואטסאפ.
• לבדוק מה הילדים ראו ושמעו.
• לתווך מידע באופן רגוע.
• לקבל מידע ממקורות רשמיים בלבד.
• לקבוע “זמני עדכון” למבוגרים, לא ליד הילדים.

במיוחד אצל ילדים להורים גרושים, חשוב ששני הבתים יקפידו על כלל דומה. אם בבית אחד הילד מוגן מחשיפה, ובבית השני הוא חשוף ללא הגבלה, הדבר עלול לפגוע בתחושת הביטחון שלו.

אפשרו לילדים לבטא רגשות

ילדים מבטאים פחד בדרכים שונות. לא תמיד הם יאמרו “אני חרד”. לעיתים הם יבטאו זאת דרך בכי, עצבנות, הצמדות להורה, קושי להירדם, כאבי בטן, רגרסיה, כעס, הסתגרות או שאלות חוזרות.

במקום לומר:

• “אין לך מה לפחד.”
• “די, אתה גדול.”
• “אל תחשבי על זה.”
• “שטויות, הכול בסדר.”

אפשר לומר:

• “אני מבינה שאתה מפחד.”
• “זה באמת מצב לא נעים.”
• “אנחנו יודעים מה לעשות כשיש אזעקה.”
• “אני כאן איתך.”
• “גם מבוגרים דואגים לפעמים, וזה בסדר לדבר על זה.”

אפשר לעודד ביטוי דרך ציור, משחק, כתיבה, מוזיקה, שיחה, נשימות, הכנת “ערכת ביטחון” קטנה למרחב המוגן, או בחירת בובה או חפץ מרגיע שעובר עם הילד בין שני הבתים.

אל תשתמשו במשבר כדי לשנות הסדרי שהות באופן חד־צדדי

במצבי חירום, ייתכן שיהיה צורך לשנות זמני שהות או לעדכן הסדרים קיימים. לדוגמה, אם אחד הבתים נמצא באזור מסוכן יותר, אם אין בו מרחב מוגן מתאים, אם אחד ההורים גויס, או אם קיימות הנחיות מיוחדות של פיקוד העורף.

אבל חשוב מאוד להבחין בין שינוי שנעשה מטעמי בטיחות אמיתיים לבין שימוש במצב כדי למנוע קשר עם ההורה השני.

ככלל, גם בתקופות חירום, חשוב לשמור על קשר של הילד עם שני הוריו, כל עוד הדבר בטוח ואפשרי.

אם יש צורך בשינוי זמני, מומלץ:

• לתעד את הסיבה.
• לפעול לפי הנחיות רשמיות.
• לעדכן את ההורה השני.
• להציע חלופה, כמו שיחת וידאו או השלמת זמן בהמשך.
• להימנע מהחלטות חד־צדדיות שאינן הכרחיות.
• לשמור על טובת הילד כעיקרון מנחה.

הכינו תוכנית חירום משותפת

אחד הדברים שמפחיתים חרדה הוא ידיעה שיש תוכנית. גם ילדים וגם מבוגרים נרגעים כאשר הם יודעים מה עושים במקרה של אזעקה, ניתוק קשר, פינוי או שינוי פתאומי.

להורים גרושים מומלץ להכין תוכנית חירום קצרה וברורה:

• מהו המרחב המוגן בכל בית.
• מי אוסף את הילדים במקרה שמוסדות החינוך נסגרים.
• מה עושים אם יש אזעקה בזמן מעבר בין בתים.
• מי אנשי הקשר הנוספים.
• איפה נמצאים מסמכים חשובים ותרופות.
• מה עושים אם אחד ההורים אינו זמין.
• האם יש ציוד קבוע שעובר עם הילד.
• כיצד שומרים על קשר עם ההורה השני.
• מה עושים במקרה של פינוי מהבית.

אפשר אפילו לכתוב את הדברים בהודעה מסודרת בין ההורים. לא כהסכם משפטי מורכב, אלא כתיאום הורי בסיסי לזמן חירום.

מודל הורי רגוע: הילדים לומדים מאיתנו איך להתמודד

ילדים מסתכלים עלינו כדי להבין עד כמה המצב מסוכן. אם אנחנו מתפרקים לחלוטין לידם, צועקים, צורכים חדשות ללא הפסקה, רבים עם ההורה השני או מדברים בבהלה — הם יספגו את זה.

אין הכוונה שצריך להעמיד פנים שאין פחד. מותר לומר: “גם אני דואגת, אבל אנחנו יודעים מה לעשות.” זה מסר בריא. הוא גם אמיתי וגם מרגיע.

אפשר ללמד ילדים כלים פשוטים להתמודדות:

• נשימות עמוקות.
• ספירה איטית עד עשר.
• חיבוק.
• שתיית מים.
• ציור רגשות.
• הכנת רשימת דברים שעוזרים לי להירגע.
• תפילה או טקס אישי, למשפחות שזה מתאים להן.
• פעילות גופנית קלה.
• הפחתת מסכים לפני השינה.

כאשר ילד רואה שההורה שלו מתמודד, הוא לומד שגם הוא יכול להתמודד.

מתי כדאי לפנות לעזרה מקצועית?

יש מצבים שבהם הלחץ הנפשי של הילד דורש סיוע מקצועי. אין בכך כישלון הורי. להפך — פנייה בזמן יכולה למנוע החמרה.

כדאי לשקול פנייה לאיש מקצוע אם הילד:

• מתקשה לישון לאורך זמן.
• סובל מסיוטים חוזרים.
• מסרב להיפרד מההורה.
• חווה התקפי חרדה.
• מפסיק לאכול או אוכל באופן חריג.
• חוזר להרטיב לאחר שנגמל.
• מסתגר באופן קיצוני.
• מגיב בתוקפנות חריגה.
• מדבר שוב ושוב על מוות או פחד קיצוני.
• מסרב לעבור לבית ההורה השני בגלל חרדה.
• מתקשה לחזור לתפקוד בסיסי גם כשהמצב נרגע.

במקרים כאלה ניתן לפנות לפסיכולוג ילדים, עובד סוציאלי, יועצת בית ספר, קופת חולים, מוקדי סיוע או גורמי רווחה.

במקביל, אם הקושי קשור למחלוקת בין ההורים לגבי זמני שהות, בטיחות או קבלת החלטות, מומלץ לקבל גם ייעוץ משפטי בתחום דיני משפחה.

כהורים גרושים — אל תשכחו לדאוג גם לעצמכם

כדי להרגיע ילדים, ההורה עצמו צריך אוויר. בתקופות חירום, הורים גרושים לעיתים נושאים בעומס כפול: גם חרדה אישית, גם אחריות לילדים, גם תיאום עם ההורה השני, וגם התמודדות עם כל מה שהחיים דורשים.

נסו לדאוג לעצמכם במידה האפשרית:

• לישון כשאפשר.
• לא להיות מחוברים לחדשות כל היום.
• לבקש עזרה ממשפחה או חברים.
• לדבר עם איש מקצוע.
• לשמור על תזונה בסיסית.
• לקחת רגעי נשימה.
• לא לנהל ויכוחים משפטיים בשיא החרדה.
• לזכור שאתם לא חייבים להיות מושלמים.

ילדים לא צריכים הורים מושלמים. הם צריכים הורים נוכחים, אחראים ואוהבים.

לסיכום – גם בזמן חירום, הילדים צריכים להרגיש שההורים מחזיקים אותם יחד

מלחמה, אזעקות ומשברים לאומיים מערערים את תחושת הביטחון של כולנו. עבור ילדים להורים גרושים, תחושת הביטחון תלויה במידה רבה ביכולת של שני ההורים להתעלות מעל המחלוקות, לתקשר בצורה עניינית, לשמור על שגרה, ולהעביר מסר ברור: אנחנו כאן, אנחנו דואגים לך, ואתה לא לבד.

גם כאשר הזוגיות הסתיימה, ההורות נמשכת. ובזמן חירום, ההורות המשותפת חשובה יותר מתמיד.

אני, מרב פלד, עורכת דין ומגשרת , מלווה הורים גרושים והורים בהליכי פרידה וגירושין בסוגיות הנוגעות לזמני שהות, אחריות הורית, טובת הילד, הסכמות בזמן חירום ויישוב מחלוקות משפחתיות — ברגישות, בדיסקרטיות ומתוך ראייה רחבה של טובת הילדים.