מאמרים

אזרח אמריקאי בשם ג'ון דנבר יצא לטיסה שגרתית במטוסו הפרטי ואז קרה הבלתי הצפוי. הוא התרסק לתוך המפרץ ומת. לאחר מותו התברר כי לא כתב צוואה הוא הוראה כיצד לחלק א עזבונו שעמד על 20 מליון , לעומתו ג'קי אונסיס הותירה צוואה מפורשת המפרטת היטב את הטיפול בעיזבונה בסך 200 מיליון דולר, בצוואה עיזבונות ספציפיים לילדיה, מתנות לחבריה, ו36 עמודים של הוראות בדבר חלוקת רכושה, כולל הדירה בשדרה החמישית בניו יורק ועותק חתום (חתום על ידי רוברט פרוסט) בנאום ההשבעה של קנדי. חשוב לציין כי אי כתיבת צוואה הינה גורם מרכזי בריבים משפחתיים גדולים בין היורשים שכל אחד מהם מאמן שהיה נכון לחלק אחרת את העיזבון.

למרות שלך כנראה אין 200 מיליון דולר לחלק, חשוב שתיקח שליטה על הירושה שלך ותכתוב צוואה. במדינת ישראל יש חוקים ברורים בנוגע לחלוקת רכוש לאחר הפטירה, כמו גם חוקים המכתיבים את מה שמהווה את המרכיבים של צוואה תקפה. בדיוק כמו בכל תחום אחר של תכנון פיננסי כדאי לדעת את העקרונות הבסיסיים. הבעיה שרובנו לא אוהבים לחשוב על מוות וכתיבת צוואה למרות שזוהי הדרך הטובה ביותר לספק ליורשים שלך הסבר על חלוקת העיזבון, כדאי ונכון לעשות תכנון בעודך בחיים ולא פחות חושב בעודך יכול וכשיר !

מהי צוואה ?

עם מותו של אדם, עוברים נכסיו ליורשיו. נכסים אלו, הקרויים עיזבון, הם הירושה של המנוח. למעשה הצוואה היא מסמך שבאמצעותו אתה מעביר את הנכסים שלך לאחר המוות לאנשים שלהם היית רוצה רוצה להעביר את הנכסים ולא למי שהגדיר החוק היבש. הצוואה ניתנת לשינוים עד המוות כל עוד אתה כשיר. באופן זה תוכל למסור את הנכס שלך למי שאתה רוצה, לדוגמה טבעת האירוסין עם היהלום של אשתך שנפטרה והיא בעלת ערך סנטימנטלי גבוהה תועבר לבתך ואוסף המטבעות היקר שלך יועבר לנכד ספציפי שמתעניין בכך. סוגיה חשובה מאוד אפילו להורים צעירים היא מי יטפל בילדך (בסיכום עם בת הזוג) ובהמשך לכל להחליט מי יהיה האפוטרופוס שלהם ומי ינהל את נכסיך עד שיגיעו לגיל בגרות.

בכתיבת צוואה אתה (ה"מוריש") הוא השחקן הראשי.  אתה חייב להיות בריא בנפש ובגיל בגרות. עליך להצהיר שזוהי צוואתך וזה חייב להיות בכתב וחתום על ידך. באחריותך לתקן את הצוואה בעת שנוצרים שינויים בחייך כמו לידה של ילד נוסף או גירושין. גם שינויים בחוקי המס יכולים להיות עילה טובה לשינוי הצוואה. אתה אחראי לכך (אחרת במותך כל הנכסים שלך יועברו לגרושתך במקום לאשתך).

זה מאוד חיוני למנות אדם שאתה סומך עליו כמוציא לפועל של הצוואה. "המוציא לפועל" מחויב לבצע את התנאים והגבלות של בעל הצואה, חשוב שתבחר אדם בעל כישורים מתאימים ורצוי שיהיה בעל מקצוע בתחום, טיפול בעיזבון הינה עבודה הדורשת מיומנות וגם קצת ידע פיננסי. עם מותו של בעל הצואה, המוציא לפועל יצטרך לאסוף את הנכסים לבצע תשלום של חובות ומסים, ולנהל את הנכסים עד לחלוקתם ליורשים.

סוגיות מס קשורות, אתה גם צריך להיות מודע למסים אפשריים בעת עריכת צוואתך. לדוגמא  מס עיזבון או מס רכישה (נדל"ן), עובדה ז מדגישה מדוע כדאי לך להתייעץ עם עורך דין בכל הנוגע לעריכת צוואה ועל הדרך הנכונה להתמודד ובאמצעות איזה מהלכים פיננסיים אחרים. תכנון מס אפקטיבי על ידי מומחה מס (בד"כ רו"ח) יכול לחסוך מסים בחיים שלך והן ליורשים שלך.

מה עלול לפגוע במהימנות הצוואה ?

קיימים מקרים, לאחר מותו של אדם, חלק מהאנשים (בני משפחה, חברים וכי') חשים מקופחים מצוואת המוריש ומגישים לבית המשפט התנגדות לצוואה ודורשים את פסילתה מטעמים שונים (השפעה בלתי הוגנת, אי צלילות דעת המוריש, איומים, מעורבות יורש/ים בעת עריכת צוואה וחתימתה, זיוף צוואה וחתימה, תרמית וכיו' ). כל אלו, ועוד טענות ותואנות שונות ומגוונות, יש בכוחם לערער על הצוואה, המערערים צריכם לפגוע במהימנות של הצואה ע"מ להביא לפסילתה. אחד הכלים הפשוטים לשמירה על מהימנות הצוואה היא לצלם אותה בוידאו, באפן זה נראה המוריש באופן ברור כצלול ובריא בנפשו  בעת עריכת הצוואה.

מהו עיזבון ?

לאחר פטירתו של אדם עזבונו מחולק ליורשיו, העיזבון כולל את כל הנכסים של המוריש בעת פטירתו, בין אם הוא מפרט אותם בצוואתו ובין אם מתייחס אליהם כ"כלל רכושו". חלוקת העיזבון יכולה להתבצע בשתי אופציות, הראשונה חלוקת העיזבון בהתאם לצו הירושה והאופציה השנייה על פי צו קיום צוואה.חלוקת העיזבון על בסיס צו ירושה נעשית על ידי הוצאת בקשה למתן צו ירושה. הבקשה מוגשת לרשם לענייני ירושה או לבית הדין הרבני אשר חותמים על הצו, רק באמצעות צו הירושה (המקורי) ניתן להסדיר את רישום הנכסים השונים הכלולים בעיזבון. אדם שטוען כי נכס ספציפי הינו חלק מהעיזבון ועל כן הוא זכאי לרשת אותו, צריך להוכיח זאת במסגרת תביעה לערכאות משפטיות.

החוק בישראל קובע ארבע דרכים אפשריות בהן אדם יכול לערוך צוואה ע"מ שזו תהא תקפה. ארבע הדרכים הן: צוואה בכתב-יד, צוואה בעדים, צוואה בפני רשות וצוואה בעל-פה. הבחירה באיזו דרך לערוך את הצוואה נתונה לבחירתו המוחלטת של המצווה (פרט לצוואה בע"פ אותה מותר לערוך רק בנסיבות מסוימות). לכל צורות הצוואה תוקף משפטי זהה וכל אדם יכול לבחור, לפי העדפתו האישית, באיזו דרך לערוך את צוואתו. למרות האמור ההמלצה הינה לערוך צוואה מוקדם ככל שניתן ובאמצאות בעל מקצוע שיסייע ויסביר כיצד נכן לערוך את הצוואה.

דיני הירושה נמסרו למשה ולישראל ערב כניסת העם לארץ ישראל ולפני חלוקת הארץ לשבטים. מטרתם של דינים אלה הייתה לקיים את נחלות השבטים וחלקי המשפחות שבתוך כל שבט ובכל בית אב לדורי דורות.

לדעת הרמב"ן, כוחם של דיני הירושה שבתורה יפה לא רק לחלוקת הארץ ולירושת הארץ, שהרי נאמר בסיום פרשת בנות צלפחד: "והיתה לבני ישראל לחוקת משפט" (במדבר כז, יא). דהיינו, דיני הירושה הללו הם בבחינת הוראה נצחית. "סדר נחלות" חל בכל הזמנים, וכשמת אדם מישראל – בין יש לו נחלה בארץ ישראל בין אין לו נחלה בה – ירושתו עוברת ליורשיו לפי "סדר הנחלות" שבספר במדבר , היסוד הרעיוני לסדר הירושה נתפרש במקורות בדרכים שונות. בספר "מורה הנבוכים", רואה הרמב"ם בסדר הירושה שבתורה מגמה מוסרית וסוציאלית מובהקת, ולפיה ניתנת הירושה דווקא לקרובי המוריש, כיוון שהם זכאים לה יותר מכל אדם אחר, ואלה דבריו: "ועוד מדיני ממונות – הירושות, והיא מידה נעלה, כלומר שלא ימנע האדם טוב מן הזכאי לו, וכיון שהוא הולך למות, אל תהי עינו צרה ביורשו, ואל יפזר ממונו, אלא יניחנו ליותר זכאי מבני אדם בו, והוא הקרוב קרוב יותר, לשארו הקרוב אליו ממשפחתו".

ישראל היא מדינת חוק, משמע החיים השגרתיים ומצבי החרום מוגדרים באמצעות החוק, ועל פיו יש לפעול. החקיקה בארץ הינה רחבה ונוגעת לתחומי חיים שונים, תוך שמירה על ערכי הדמוקרטיה, חירויות וזכויות הפרט והאזרח.

המחוקקים במדינת ישראל מצאו לנכון להסדיר גם את נושא הירושה בחוק. מובן שכל מקרה לגופו, אבל מטרת החוק הינה ליצור בסיס משותף לכלל האזרחים כיצד יש להתייחס לנושא העיזבון, החוק שנחקק בשנת 1965 נקרא חוק הירושה או צו הירושה. החוק מצהיר על זכויות היורשים, זהותם וחלקם היחסי בעיזבון של המנוח. צו הירושה מסדיר ומצהיר מי הם היורשים החוקיים,  החוק מגדיר מי כשיר בעיניו להיות יורש, "לאחר מות המוריש וכל עוד לא חולק העיזבון, רשאי יורש, בהסכם שבכתב, להעביר או לשעבד את חלקו בעיזבון, כולו או מקצתו, ורשאים נושי היורש לעקל חלקו בעיזבון".

חוק הירושה קובע כי היורשים היינם בני המשפחה של המנוח (ילדיו וילדיהם, הוריו וילדיהם ) ובן הזוג שהיה עם המנוח טרם הפטירה. בנושא זה הוכנס תיקון בחוק מספר פעמים, כשהאחרון היה בשנת 1984.

החל משנת 1965 היו הרבה שינויים משמעותיים באורך החיים של אזרחי ישראל ועלה צורך מהותי להכניס תיקונים ושינוים לחוק. הבאזז החדש בשנים האחרונות היה נושא הידועים בציבור. למרות שזוגות שאינם נשואים זו תופעה  ישנה היא עלתה על הפרק באופן משמעותי יותר בשנים האחרונות. החוק היה צריך להוסיף סעיף המדבר על בני זוג הידועים בציבור. בעקרון כל עוד ניתן להוכיח כי אף אחד משני בני הזוג לא היה נשוי לאף אחד אחר, וכי הם ניהלו משק בית משותף וחיו יחד- זכויותיהם זהות לזכויות בן הזוג הנשוי.

בשנת 2005 הוכנס תיקון לחוק,  התיקון מאפשר לבני זוג לערוך צוואות הדדיות האחד כלפי השני.

במהלך השנים ההבאות כנראה שיערכו שינויים ועדכונים נוספים לחוק, משום שאורך החיים בארצנו הוא דינאמי וקיים צורך לעדכן את החקיקה בהתאם ע"מ לאפשר את המחיה לאזרחים. לדוגמא יתכן ושינוי  עתידי יסדיר ירושה בין בני זוג מאותו מין, היום בתי המשפט מתייחסים לנושא זה בצורות שונות, יש המקבלים את בני הזוג כיורשים טבעיים ויש שמסרבים, לכן יכול מאד להיות שבהמשך תתוקן תקנה חדשה בנושא.

סוגי היורשים:

• יורשים על-פי דין בן/בת זוג, ילדים, קרובי משפחה, אם אין קרובים, המדינה
• יורשים על-פי צוואה
• כל אדם כשר לרשת ובלבד שהיה בחיים במות המוריש
• גוף משפטי, אם הוא כשר לזכות בנכסים.

הסכמי ירושה, ניתן לערוך הסכמי ירושה בין:

• בני זוג נשואים
• הורים וצאצאיהם
• אחים ואחיות וצאצאיהם.

החוק במדינת ישראל שונה מן ההלכה בנקודות אלה:

א.  לפי דין תורה אין הבת יורשת במקום שיש בן. לפי החוק בישראל כל היורשים מתחלקים ברכוש באופן שווה, ואין הבדל בין בת לבת.

ב.  לפי דין תורה הבכור יורש פי שניים מכל בן אחר. לפי החוק כל הבנים יורשים בשווה.

ג.  לפי דין תורה הבעל יורש את אשתו, ואילו האישה אינה יורשת את בעלה, אלא מקבלת כתובה, מזונות ודיור. לפי החוק האישה יורשת את בעלה גם אם יש בנים.

ד.  לפי דין תורה ברגע שאדם מת, רכושו הופך להיות רשות היורשים. לפי החוק הירושה עוברת ליורשים רק לאחר ביצוע צו ירושה. הבדל זה גורם לשינוי מעניין: לפי החוק אדם יכול להסתלק מן הירושה, כי הירושה טרם הגיע אליו, והוא יכול לסרב לקבלה. לפי ההלכה, כדי לוותר על הירושה יש לבצע פעולה של הקנאה: המוותר צריך להקנות את הירושה לזה שהוא מוותר לו עליה. בתי הדין כפופים לחוק הירושה, בית הדין יכול לפסוק על פי דין תורה רק אם "כל הצדדים הנוגעים בדבר הביעו בכתב את הסכמתם לכך" .

חלוקת רכוש –  עניין "הרכוש המשותף" שצברו בני זוג במהלך חייהם המשותפים הוא אחד הנושאים המרכזיים בהליך גירושין. שכן, ברוב הליכי הגירושין המתנהלים בבתי המשפט ובבתי הדין סוגיית הרכוש הינה מסלעי המחלוקת המרכזיים. זאת היות ונושא זה הינו אחד הנושאים המורכבים, הרגישים ובעלי ההשלכות הגדולות ביותר על עתידו הכלכלי של כל אחד מבני הזוג. בנוסף, בנושא זה, קיים ניגוד עניינים מוחלט בין בני הזוג.

בישראל ישנן שתי ערכאות משפטיות להן הסמכות לדון בסוגיית הרכוש בעת פרידה של בין בני זוג נשואים במדינת ישראל: האחת, בית המשפט לענייני משפחה והשנייה- בית הדין הרבני. נושא חלוקת הרכוש מתבצעת ע"פ תאריך הנישואין.

זוגות שנשאו לפני כניסת חוק "איזון משאבים" דהיינו, 1 לינואר 1974 תחול חזקת השיתוף שבבסיסה כל רכוש מכל מין וסוג שהוא אשר נצבר במהלך חיי הנישואין כל עוד בני הזוג חיו תחת קורת גג אחת ונשמר מינימום של חיים משותפים – שייך לשני הצדדים בחלקים שווים, בלא חשיבות על שם מי הוא רשום. כל הנכסים שהיו לבן הזוג טרם הנישואין אינם שייכים לרכוש המשותף. לבן

במידה ובני זוג התחתנו אחרי תאריך 1 בינואר 1974, הדרך בה תיקבע חלוקת הרכוש ביניהם היא על-פי עקרון הנקרא עקרון "איזון משאבים" המעוגן בחוק יחסי ממון בין בני זוג. לעניין עיקרון זה, חוק יחסי ממון מגדיר מהו רכוש משותף ומהו רכוש פרטי. שכן, לא כל רכוש אותו צברו בני הזוג מוגדר כרכוש משותף. לדוגמה , ירושה, מתנה, ביטוח בריאות נחשבים כרכוש פרטי וחפצים, נכסים וזכויות סוציאליות נחשבים רכוש משותף.

עד שנת 2008 בו הכניס המחוקק תיקון (מספר 4)  לחוק יחסי ממון מאפשר לחלק את הרכוש טרם פקיעת הגירושין היה מופעל עיקרון "איזון משאבים" רק לאחר פקיעת הנישואין, החל  2008 ניתן להגיש בקשה טרם פקיעת גירושין במידה וחלפה שנה מהיום בו נפתחו תהליכים בבית המשפט המלמדים כי קיים רצון ברור של אחד הצדדים להתגרש, או שבני הזוג חיים בנפרד במשך תקופה של תשעה חודשים.

הברחת רכוש – לעיתים כאשר תהליך הגירושין ארוך ונראה כי לא עומד להסתיים בטווח זמן סביר ו בהם אחד מבני הזוג אינו מעורה כלל במצב הפיננסי הצד בעל השליטה על הנכסים מחליט למכור את הרכוש ע"מ להעלים אותו בכדי לא לתת לצד השני נוצרת בעיה של הברחת רכוש (כגון החזקת חשבון סודי, ריקון החשבון המשותף בלא ידיעת בן הזוג, הברחת נכסים וכספים לחו"ל, המצאת חובות פיקטיביים וכיו"ב).  על מנת לפתור בעיה זו ולמנוע את הברחת הרכוש ניתן להגיש לבית המשפט לענייני משפחה "תביעה לשמירת זכויות" (בהתאם לסעיף 11 לחוק יחסי ממון) במסגרתה יתבקשו סעדים זמניים כמו צווי עיקול צווי עיכוב יציאה מהארץ וצווי מניעה שכל מטרתם למנוע הברחת והעלמת הרכוש עד למועד פקיעת הנישואין ופסיקת בית המשפט באשר לאיזון המשאבים.

תביעת רכוש – הכוונה לכתב תביעה שיכול להיות מוגש לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני לאור העובדה שקיימת סמכות מקבילה. כלומר במידה והגיש צד אחד תביעת גירושין לבית הדין הרבני שסביבה נכרך גם עניין הרכוש התביעה תנוהל בבית הדין הרבני. להבהיר כי, עם הגשת תביעה לאחת הערכות לא ניתן להעבירה לערכאה אחרת אלה במקרים חריגים של חוסר תום לב. לדוגמא מצב שהבעל אץ להגיש תביעת גירושין בבית הדין הרבני כשכול כוונתו למנוע מהצד השני להגיש תביעה בבית משפט לענייני משפחה ולא על רקע רצון אמיתי להתגרש.

הלכת השיתוף / חזקת השיתוף – הלכה זו באה לצורך מתן מענה משפטי לסיטואציה בעייתית שהייתה שכיחה יותר בעבר כשנשים היו עקרות בית והבעל היה מפרנס יחיד, בעת ההיא לאחר גירושין האישה נותרה חסרת כל מבחינה כלכלית למעט כתובתה. לכאורה, ההסדר בדין הדתי הינו שוויוני, שכן הוא קובע כי כל צד יוצא מן הנישואין עם מה שהביא להם. אולם האישה שבמשך כל חיי הנישואין גידלה את הילדים במקום לפתח קריירה עצמאית מוצאת את עצמה לאחר הנישואין ללא  יכולת השתכרות וללא נכסים על שמה.

קיימים מספר תנאים להחלת הלכת השיתוף שמטרתם להוכיח כי בני הזוג ניהלו אורח חיים תקין ואשר  מצביעים על כך שרכושם תוכנן להיות משותף. כלומר, הלכת השיתוף מבוססת על שני תנאים מצטברים: "מאמץ משותף" ו"אורח חיים תקין". מיותר לציין כי בכל זוגיות יש מריבות או ויכוחים ואלה אינם מעידים על אי-ניהול אורח חיים תקין

איזון משאבים – הלכה זו מעוגנת המעוגן בחוק יחסי ממון בין בני זוג. לעניין עיקרון זה, חוק יחסי ממון מגדיר מהו רכוש משותף ומהו רכוש פרטי. שכן, לא כל רכוש אותו צברו בני הזוג מוגדר כרכוש משותף. לדוגמא , ירושה, מתנה, ביטוח בריאות נחשבים כרכוש פרטי וחפצים, נכסים וזכויות סוציאליות נחשבים רכוש משותף. בהסדר איזון משאבים לא מחולקים נכסים אשר היו לבני הזוג ערב הנישואין או אשר התקבלו בירושה או במתנה בשנות הנישואין. הסדר איזון משאבים אינו חל גם על נכסים אשר הוסכם כי לא יחולקו. מלבד זה, לא יחולקו כספים או גמלאות שונות אשר מגיעים לבן הזוג על פי חוק בגין נזק גוף או קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי.

עד שנת 2008 בו הכניס המחוקק תיקון (מספר 4)  לחוק יחסי ממון מאפשר לחלק את הרכוש טרם פקיעת הגירושין היה מופעל עיקרון "איזון משאבים" רק לאחר פקיעת הנישואין, החל  2008 ניתן להגיש בקשה טרם פקיעת גירושין במידה וקיים קרע מהותי בין בני הזוג או שבני הזוג הם חיים בנפרד במשך תשעה חודשים לפחות, שנה חלפה מהיום שנפתחו מן הבאים – הליך המביע רצון של אחד הצדדים בפירוק הקשר, הוגשה תביעה לחלוקת רכוש בין הצדדים (כגון תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין).

ההלכה היהודית אינה מכירה בחיים משותפים שאינם במסגרת נישואין, בתקופה המודרנית חלק מהזוגות מחליטים שלא להתחתן ע"פ ההלכה ולחיות חיים זוגיים מלאים כולל הבאת ילדים לעולם וגידולם בתא משפחתי ברור. במקרה כזה רצוי מאוד לערוך הסכם חיים משותפים עליו חתומים שני הצדדים, כאשר השימוש העיקרי הנעשה בו הינו מול המערכת המשפטית שתפקידה לתת רשת בטחון לתא המשפחתי ולהחלטת הזוג גם במקרה של גירושין.

"סיבוב שני" – בדרך כלל כניסה למערכת יחסים בפעם שנייה (או יותר) מאופיינת בקשר זוגי שלא מעוגן בנישואין פורמאליים ומוגדים כיחסי "ידועים בציבור". בעת ניהול חיים משותפים ללא נישואין לסכם את התנאים לקשר הזוגי ולחתום מבעוד מועד על הסכם חיים משותפים (או הסכם ממון) .

תפקידו של ההסכם לבצע הסדרה למצב שבו מערכת היחסים עולה על שרטון ורוצים להיפרד (לפחות אחד הצדדים), כיום זוגות רבים מעלים בכתב את כל התנאים, הדרישות וההסכמות ברוח הזמן ובהתאמה לחייהם האישיים בכניסה למוסד המשפחה.

היתרון של הסכם חיים משותפים אשר קובע מראש ומעגן את רוב הנושאים הרלוונטיים בנוגע לתא המשפחתי (נושאי רכוש, טיפול בילדים, מזונות ובעיקר את מנגנון הפרידה) הינו שההסכם מייתר את הצורך להתדיינות משפטית עתידית בבית המשפט, לאור העובדה שכל הנושאים כבר סוכמו בעבר (כשהמצב היה טוב ויציב תוך התחשבת הדדית של אחד בצרכים של השני)  בדרך של הסכמה והבנה משותפת. בשונה ממצב שבו בני זוג מנסים להגיע להסכמות בזמן משבר ביחסים ופועלים מתוך אמוציות ולעיתים אף מתוך רצון לנקמנות, התנהגות שגורמת לתהליך משפטי ארוך, יקר ופוגע (לעיתם לא מבוטלות על חשבון הילדים והסביבה).

אז מה עושים ?

בתחילה שני בני הזוג צריכים לסכם בניהם את סוגיית הרכוש עימו הגיעו לקשר (בעיקר במערכת יחסים של שנייה כל צד מגיע עם רכוש שצבר טרם בקשר הזוגי), כלומר האם מדובר ברכוש משותף, פרטני או כל הסדר ביניים אחר בנוסף עליהם להחליט מה דינו של רכוש שייצבר מעתה ואילך בתקופת הזוגיות המשותפת, בד"כ בני זוג מסכמים כי הרכוש טרם הזוגיות לא יכנס תחת הגדרת רכוש משותף וכל צד יהיה הבעלים של רכוש זה, בנוגע לרכוש שייצבר במהלך החיים המשותפים והמשמעות במקרה פרידה / פטירה יש לקבוע באופן פרטני ע"פ רצון הצדדים. 

בעת ניסוח הסכם חיים משותפים יש להתייחס גם לנושאי זכויות סוציאליות, לדוגמא: קרן פנסיה, ביטוח מנהלים, קופות תגמולים וכן על נושאי מתנות וירושות שיתקבלו במהלך החיים המשותפים.

במידה והזוג עובר להתגורר יחד בנכס השייך לאחד מבני הזוג יש להתייחס לכך באופן פרטני בהסכם, יש להגדיר באופן ברור למי שייך הנכס במהלך החיים ולמי יהיו זכויות עליו במקרה של פרידה / פטירה, ניתן לייצר מנגנון בו הדירה נשארת בבעלות היורש החוקי אך בן הזוג יכול להמשיך להתגורר בנכס כל ימי חייו. יש לייחס סעיף בהסכם שמתייחס לפינוי הדירה במצב של פרידה ולהגדיר מנגנון מסודר ותיחום מסגרת זמן.

אישור ההסכם בבית משפט:

לגבי בני זוג שלא נישאו וגם לא מתכוונים להינשא בעתיד חתימת ההסכם מספיקה ע"מ לתת לו גושפנקא משפטית. למרות האמור, מומלץ שעורך דין מהתחום יעבור עליו, יבהיר לשני הצדדים את המשמעויות ויאשר את ההסכם בבית המשפט לענייני משפחה ע"מ לתת לו תוקף של פסק דין. המעמד בו עורך הדין שניסח את ההסכם מסביר ומבהיר את המשמעויות הינו מעמד חשוב, קיום המעמד יקשה לתקוף את ההסכם מבחינה משפטית בעתיד.

ישנה חשיבות להתייחסות רחבה ורצינית בעת יצירת ההסכם, במידה וההסכם יבוצע באופן מרושל / חלקי מבלי להקיף את כל הסוגיות שדורשות ליבון עלולה להיות לכך השלכה ונזק עתידי. שינויים ותוספות עתידיים הינם מהלך קשה ולעיתים על סף בלתי אפשרי בשל הקושי של בני זוג להסכים על דברים הנוגדים את האינטרסים האישיים שלהם.

לעיתם קרובות, עריכת הסכם בשלב מאוחר של הזוגיות הינה תוצאה של מחלוקת ואי הסכמה שהתגלתה במהלך החיים המשותפים.  בשלב זה יש צד אחד שמעוניין מול צד שני שמתנגד. יש להפנים כי "הסכם חיים משותפים" הינו מסמך החוקי אליו כפופים שני בני הזוג.

הסכם חיים משותפים לזוגות חד מיניים:

עבור זוגות חד מיניים, זו היא למעשה הדרך המשפטית היחידה, הפתוחה כיום בפניהם, בה ניתן לעגן את הקשר ביניהם ולהגן על זכויותיהם וחובותיהם כבני זוג וכמשפחה. למרות שבית המשפט לענייני משפחה אישר מספר הסכמים לחיים משותפים בין בני זוג מאותו המין, טרם נקבעה הלכה מנחה על ידי בית המשפט העליון.

למרות שהסכם חיים משותפים לא נשמע כמו אירוע רומנטי, דווקא בגלל שהחוק במדינת ישראל לא מכיר בזוגות חד-מיניים חשוב לערוך הסכם כזה. בכתיבת הסכם זה למעשה הזוג לוקח אחריות על עתידו ולא משאיר את הנושא פתוח לפרשנות עתידית של בתי משפט, בזמן שהזוגיות מתנהלת כשורה משמש ההסכם ככלי להוכחת הזוגיות כלפי הממסד, לדוגמא הטבות מהעבודה של בן הזוג, קבלת משכנתא א קבלת הנחה בחבילת משפחה ע"י חברות התקשורת.

בעת משבר כשהזוגיות עולה על שרטון והתא המשפחתי מתפורר יש חשיבות אחרת להסכם, למעשה ההסכם קובע את הזכויות והחובות של הצדדים כולל החלטות בעלות משמעות כבדה כגון: סוגיות רכוש, נכסים, מתנות, ירושות או לזוגות שהביאו צאצאים לעולם יש בהסכם גם התייחסות מקיפה להורות המשותפת. במדינת ישראל בה לרבנות יש כוח אזרחי ופולטי רב הזוגיות האלטרנטיבית אינה ממוסדת באופן פורמאלי, ההלכות בנושא מתפתחות בצעדים מדודים, עריכת הסכם חיים משותפים הינה עניין רצינ ובעל משמעות רחבה בהווה ובעתיד. לאור האמור, ממליצה להסתייע בעורך דין מומחה בתחום דיני המשפחה.