אחת
מהשאלות הנפוצות ביותר בעשורים האחרונים בנוגע לחיי משפחה הינה, "האם גירושין
מזיקים לילדים?" זו אכן שאלה מאוד חשובה אך אני מציע לבחון את הנושא בראיה
מעט שונה, "מה הם הגורמים המשפיעים על רווחת הילדים במשפחות מתגרשות והסיבות
לקשים שנגרמים להם"? במאמר זה אסקור כמה הסברים למה ילדים מתקשים והראיות
המדעיות לגבי גורמים אלה תוך השוואה לילדים במשפחות עם שני הורים נשואים.
מאחר
שיש כל כך הרבה דיונים בנושא השפעות גירושין על ילדים, אני רוצה להתחיל בבחינה האם
יש באמת הבדלים בין ילדים שחיים במשפחות גרושות לבין ילדים שחיים במשפחות עם שני
הורים נשואים (אני קורא להם "ללא פגע גרושים"). בשנת 1991 אמאטו וקית'
בחנו את התוצאות של 92 מחקרים שכלל 13,000 ילדים החל מגיל רך ועד בגרות צעירה כדי
לקבוע מה תהיה התוצאות הכוללות שצוינו. התוצאה הכוללת של ניתוח זה הייתה שמצבם של
ילדים ממשפחות גרושות גרוע בממוצע יותר מזה של ילדים שחיו במשפחות שלמות. לילדים
אלו יש קושי רב יותר בבית הספר, בעיות התנהגות, תפיסות עצמיות שליליות יותר, יותר
בעיות עם עמיתים, וחוסר יכולת להסתדר עם הוריהם. עדכון חדש יותר של הממצאים מצביע
על כך שדפוס זה ממשיך במחקרים האחרונים (אמאטו, 2001).
יש
חשיבות לממצאים. ראשית, ההבדלים הממשיים בין שתי קבוצות הם קטנים יחסית (אמאטו,
2001; אמאטו וקית, 1991). למעשה, לילדים בשני סוגי משפחות יש יותר דמיון מאשר שונה.
אמאטו (1994) מזכיר לנו שהבדלים ממוצעים לא אומרים שכל הילדים במשפחות גרושות
נמצאים במצב גרוע יותר מכל הילדים במשפחות שלמות. תוצאות אלה אומרות כי לקבוצת
ילדים ממשפחות גרושות יש יותר בעיות מאשר לקבוצות ילדים ממשפחות שלמות.
דרך
נוספת לבחון סוגיה זו באה לידי ביטוי בממצאי המחקר של ייוויס התרינגטון (1993).
התרינגטון, כמו רבים אחרים, מצאה את ההבדלים האלה, אבל היא גם בחנה את המידה
(כמותית) שבה ילדים במשפחות גרושות הינם בעלי בעיות התנהגות יותר מילדים ממשפחות
שלמות, במדד של בעיות התנהגותיות, התרינגטון (1993) מדווחת כי 90% מנערים ונערות
בגיל התבגרות במשפחות שלמות היו בטווח התקין בבעיות ו10% היו בעלי בעיות התנהגות
רציניות שבעטיין נדרשים לעזרה מקצועית. האחוזים במשפחות גרושות היו 74% מהבנים ו
66% מהבנות בטווח הנורמאלי ו 26% מהבנים ו 34% מהבנות היו בטווח הבעייתי.
ההשלכות
של ממצאים אלו הן כפולות. מצד אחד, לרוב הילדים ממשפחות גרושות אין בעיות רציניות
הדורשות עזרה מקצועית. מצד השני, אחוז גדול יותר מהילדים ממשפחות גרושות נזקק
לסיוע מאשר משפחות שלמות. דרך נוספת לומר זאת, רוב הילדים במשפחות גרושות לא
זקוקים לעזרה, אבל יותר ילדים בקבוצה זו מאשר במשפחות שלמות עשויים להידרש לעזרה.
שני הממצאים חשובים להבנת הנושא.
מה
גורם להבדלים בין ילדים במשפחות גרושות לעומת שלמות?
כפי
שאמרתי בהתחלה, השאלה הכללית בנוגע להבדלים בין ילדים בסוגים שונים של משפחות היא
פחות חשובה ממה שגורם להבדלים הללו. עכשיו בואו נסתכל על מה שאנחנו יודעים על
גורמים המשפיעים על הבדלים הללו. דרך אחת לחשוב על זה היא לשקלל את הסיכונים
שעלולים לגרום קשיים לילדים. פול אמאטו (1993) וקלי והשמיר (2003) מצביעים על כך
שיש כמה סוגי סיכונים שעשוים לתרום לקשיים של ילדים. ואלה הם:
אובדן
הורים –
גירושין לעתים קרובות מביאים לתוצאה של אובדן קשר של אחד הורים עם
הילדים,
משמעות ההפסד הזה הינו איבוד הידע, כישורים ומשאבים (רגשי, כלכלי
וכו ') של אותו הורה.
הפסד
כלכלי –
תוצאה נוספת של גירושין היא שבדר"כ ההכנסה יורדת ורמת החחים
יורדת ונגרמם
שינויים משמעותיים באוח החיים.
מתח
ולחץ נפשי –
גירושין גורמים לעתים קרובות להרבה שינויים בחיים של הילדים כגון
שינוי בתי ספר , טיפול באחים , שינוי בשכונת מגורים, בבתים, וכוב', לעתים קרובות
ילדים גם צריכים לעשות התאמותת לשינויים במערכות יחסים עם חברים ובני משפחה
מורחבים. שינויים אלה יוצרים סביבה מלחיצה יותר עבור ילדים.
חוסר
התאמה הורית –
היכולת התפקודית של ילדים נובעות בחלקה מבריאות הנפשית של ההורים,
זה
רלוונטי למשפחות שלמות וגרושות.
העדר
כישורים הוריים –
הרבה ממה שקורה לילדים באופן כללי קשור למיומנות של הורים כדי
לעזור להם להתפתח. היכולת התפקודית של הורים לאחר גירושין עשויה להיות השפעה ניכרת
על אופן שבוו הילדים מתנהגים.
חשיפה
לסכסוך בין הורים –
סכסוך הוא לעתים קרובות חלק מהתא המשפחתי ועשוי להיות נפוץ במיוחד
בקרב משפחות שעברו תהלך גירושין. למידה שבה ילדים נחשפים לקונפליקט עשויה להיותת
השפעה משמעותית על הילדים.
אילו
ראיות יש לנו על איך כל אחד מהגורמים הללו משפיע על ילדים במשפחות גרושות?
אובדן
הורים, אמהות ואבות הינם משאבים
חשובים לילדים. הם מספקים תמיכה רגשית וסיוע מעשי כמו גם מודל לחיקוי עבור ילדיהם.
קלי ושמיר (2003) מדווחים כי בממוצע, אבות מצליחים לראות את ילדיהם רק 4 פעמים
בחודש לאחר גירושין ולכ 20% מהילדים אין שום קשר עם אבותיהם 2-3 שנים לאחר
גירושין. לעומת זאת, אמהות שאינן גרות עם ילדיהן נוטות לבקר את ילדיהם בתדירות
גבוהה יותר ונוטות פחות להפסקת קשר.
כמות
המגע בין האב לילדים אינה הגורם המכריע, איכות הקשר עם האב הוא הנושא החשוב .
הראיות הממחישות כיצד אבות משפיעים על הילדים שלהם. כאשר אב קרוב פיזית למגורי
הילדים ויש קשר תכוף וסכסוך מינימאלי, ילדים מרגישים טוב יותר. עם זאת, כאשר יש
קונפליקט, ומעט ביקורים קיים קושי בהסתגלות הילדים (התרינגטון וקלי, 2002). במחקר
שהביט בתוצאות במגוון רחב של גורמים, אמאטו ו Gilbreth (1999) נמצא
כי כאשר אבות עזרו בשיעורי בית, קבעו גבולות וציפיות מתאימים והפגינו חום, הילדים
הסתדרו טוב יותר. במילים אחרות, הורות טובה מביאה ליחסים טובים.
הפסדים
כלכליים, בשל משאבים כלכליים
מוגבלים, ילדים במשפחות חד הוריות עשויים להיות יותר קשים . בעקבות גירושין ומעבר
למשמורת הורית (בעיקר אמהות) בדרך כלל יש פחות הכנסה מאשר משפחות שכוללות שני
הורים עובדים. יש אמונה נפוצה כי הרבה מהקשיים שעברו על ילדים הם התוצאה של הקשיים
הכלכליים שחוו במשפחות אלה. הראיות לא תמכו בהשערה זו כפי שהיה מצופה. באופן כללי,
הכנסה משפחתית קשורה באופן חיובי עם רווחת הילדים, אך חלק מהמחקרים לא מצאו קשר
ישיר שהוכיח כי הכנסות משפרות את רווחת הילדים. חשוב לציין כי הנסיבות הכלכליות של
משפחות גרושות לא מסביר לחלוטין את רווחתם של ילדים. מחקרי סטטיסטיקה מבוקרת של
הבדלי הכנסה בין משפחות שלמות וגרושות וכל ההבדלים בין ילדים בשני סוגים אלה של
משפחות אינם נעלמים. במילים אחרות, יש מספר גורמים אחרים המשפיעים על רווחת הילדים
מעל ומעבר לכסף. למרות זאת, הכנסה נמוכה עשויה להשפיע לרעה על ילדים ולגרום
שיבושים. מכירת הבית ומעבר לאזור חדש גורר שינוי בבית הספר, חברים ומערכות יחסים
תומכות אחרות. בקיצור, פחות כסף לעתים קרובות מוביל לשיבושים נוספים שעלול להוביל
לבעיות נוספות לילדים.
מתח
נפשי ולחץ, הצטברות של גורמי לחץ
מרובים ושינויים עלולים ליצור קשיים לילדים. יש רק כמה מחקרים שבחנו השערה זו, אבל
את התוצאות ברורות. לאחרונה, קראודר וTeachman (2004) מצאו
כי ילדים במשפחות חד הוריות לעתים קרובות יותר נטו לנשור מבית הספר או נכנסו
להריון בשנות ההעשרה. באופן כללי, את החוויות המלחיצות שילדים נתקלים במהלך
גירושין קשים סביר שתהיינה להם. יש גם עדויות שמצביעות על כך שהילדים שהוריהם
התגרשו יותר מפעם אחת הם יותר גרועים מילדים שחוו גירושי הורים אחד בלבד.
התאמה
הורית, ההסתגלות הפסיכולוגית של
הורים היא גורם משמעותי ברווחת הילדים. היו מחקרים רבים שבחנו את הקשר בין הורים
גרושים לרווחה פסיכולוגית של ילדים. מתוך 15 מחקרים שבחנו קשר זה, 13 מצאו שיש קשר
חיובי בין הבריאות הנפשית של הורים ובריאות הנפש של הילדים (אמאטו וקית, 1991(.
כלומר, הילדים שהוריהם הסתגלו טוב יותר יזכו לסוף טוב יותר מילדים שהוריהם לא
התאימו.
סמכות
הורית, לכישורים שיש להורים
בהתמודדות עם ילדים יש השפעה עמוקה על רווחת הילדים. בסך הכל, הראיות מצביעות על
כך שהורים רבים מדווחים על שיטות חינוך שהצטמצמו מייד לאחר הגירושין, עובדה זו
תורמת לחלק מהבעיות שהילדים חווים. מחקרים רבים בדקו את הקשר בין כישורי גידול
ילדים ורווחת הילדים . יש ראיות מחקריות חותכות שמצביעות על כך שלכישורי הורות
ולאופי של מערכות היחסים בין ההורה והילד יש השפעות חזקות על איך ילדים ותיפקודם.
סכסוך
בין ההורים, סיכון נוסף שגורם לקושי
והשפעה על ילדי מתגרשים הוא עומק הסכסוך בין הורים לפני, במהלך ואחרי הגירושים. יש
כבר מספר המחקרים הבוחנים סוגיה זו. באופן כללי, נמצא כי ילדים שגדלו במשפחות
בעלות קונפליקט גבוה גורלם גרוע יותר מילדים בגדלו במשפחות בהן הקונפליקט היה
נמוך. מספר מחקרים מצאו כי הילדים שגדלו במשפחות חד הוריות לא קונפליקט נמצאים
במצב טוב יותר מאשר ילדים במשפחות קונפליקט עם שני הורים. יש גם ראיות לכך שילדים
מתחילים להיפגע גם בקונפליקטים שקדמו לגירושין. לסכסוך שלאחר גירושין יש השפעה
חזקה על ההסתגלות של הילדים.
סיכום, ישנם מספר גורמים שבעטין ילדים במשפחות מתגרשות עלולים להיות קשים,
אובדן קשר עם הורה תומך, משאבים כלכליים, לחץ, התאמה הורית לקויה, חוסר היכולת של
הורים וסכסוך בין ההורים . כאשר מבינים את הסיכונים האלה, ניתן להפחית או לנסות
ולהתגבר עליהם ואז הילדים יתפקדו טוב יותר.
התוצאות הכוללות של מחקרים אלה מראים כי בעוד ילדים ממשפחות גרושות עשויים, בממוצע, לחוות יותר בעיות פסיכולוגיות והתנהגותיות משמעותיות מאשר ילדים במשפחות שלמות, השאלה החשובה ביותר היא לא האם ילדים ממשפחות גרושות נתקלו בקשיים, אלה מה גורם להבדלים הללו. הראיות מצביעות על כך שאובדן קשר עם הורים, קשיים כלכליים, מתח, התאמה וכשירות הורית וקונפליקטים הם שתורמים לקשיים של הילדים. הממצאים צריכים להסיט את תשומת הלב למתן מענה לבעיות שהוצגו ולתת כלים להורים מתגרשים כיצד לטפל בילדים ומה צריך לעשות ע"מ לשמו על בריאות הנפש שלהם ע"ר גירושין.
הפניות
אמאטו,
פ ר '(1993(ילדים של הסתגלות לגירושין: תיאוריות, השערות, ותמיכה אמפירית. כתב העת
של נישואים והמשפחה, 55, 23-38.
אמאטו,
פ ר '(1999( ילדים להורי גירושין כבוגרים צעירים. בEM התרינגטון
(עורך), התמודדות עם גירושין, הורות יחידה, ונישואים מחדש (עמ '147-164) מאווה,
ניו ג'רזי: ארלבאום.
אמאטו,
פ ר '(2001( ילדים וגירושין בשינה 1990: עדכון של אמאטו ומטה אנליזת קית'
(1991)כתב עת לפסיכולוגית משפחה, 15, 355-370. אמאטו, הרפובליקה עממית (1994)
התאמת אורך חיים של ילדים לגירושי הוריהם. העתיד של ילדים, 4, 143-164. זמין מ:
http://www.futureofchildren.org/information2826/information_show.htm?doc_id=75582
אמאטו,
פ ר., וGilbreth, ג'(1999)אבות תושבי חו"ל
ואת שלומה של ילדים: מטא אנליזה. כתב העת של נישואים והמשפחה, 61, 557-573.
אמאטו,
פ ר, וקית, B. (1991). גירושין
של הורים ורווחתם של ילדים: מטא אנליזה. עלון פסיכולוגי, 110, 26-46.
קראודר,
ק ', וTeachman, ג'(2004)האם תנאי מגורים להסביר
את הקשר בין חי הסדרים והתנהגות מתבגרת? כתב עת של נישואים ומשפחה, 66, 721-738.
דאן,
ג', דייויס, LC, אוקונור, TG, וסטורג'ס, W. (2001). חיי
משפחה וחברויות: נקודתי המבט של ילדים במשפחות חורגות, חד הורי, וnonstep.
כתב עת לפסיכולוגית משפחה, 15, 272-287.
התרינגטון,
א 'מ' (1993)סקירה של מחקר וירג'יניה האורך של גירושין ונישואים מחדש, עם דגש על
תחילת גיל ההתבגרות. כתב עת לפסיכולוגית משפחה, 7, 39-56.
התרינגטון,
א 'מ', וקלי, ג'(2002)לטוב או לרע. ניו יורק: נורטון.
קלי,
ג'ב ', ואומר, ר' א '(2003)ילדי גירושי ההתאמה הבאות: פרספקטיוות סיכון וגמישות.
קשרי משפחה, 52, 352-362.
אומן-ילינגס,
ל ', ואומר, ר' א '(2000)מצוקה בקרב צעיר במשפחות גרושות. כתב עת לפסיכולוגית משפחה,
14, 671-687.
יוז, ר 'וניור (2005)ההשפעות של גירושין על ילדים.
